קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כותרת:

הכנות טרום התקנה.

זוהי סקירה למהגר מ windows ל Linux/Ubuntu .

למה זה טוב:

לצורך ההתקנה של לינוקס (תוך שמירה על אפשרות קיום של יותר ממערכת הפעלה אחת על מחשב בודד) מומלץ לתכנן ולהכין מראש את המחיצות ואת גודלן וזאת ע"מ לבצע התקנה ידנית המותאמת באופן אישי לרצונות המשתמש.

זכרון המחשב מתחלק לשתי קטגוריות ביחס למעבד:

1) זכרון פנימי – RAM (ר"ת: Random Access Memory) נקרא גם "זכרון נדיף". מהווה פלטפורמה להרצת תוכניות ויישומים, עם אובדן מתח יאבד גם תוכנו. ניתן לשנות את הנפח שלו, מגיע לרוב כ – 2 gygabyte (ג'יגה בייט).

ROM (ר"ת: Read Only Memory) נקרא גם "זכרון צרוב". קיים כדי שהמחשב יבצע פעולות ראשוניות עם הדלקתו, לא ניתן לשנותו וניתן רק לקרוא ממנו.

2) זכרון חיצוני – HD (ר"ת: Hard Drive) נקרא גם "דיסק קשיח". זהו אמצעי זכרון מגנטי ממנו ניתן לקרוא \ לכתוב \ למחוק נתונים, מתחלק ל Tracks (מסילות) ול sectors (מגזרים), חלוקה מחדש שלהם ניקראת "פירמוט". לא ניתן לשנות את הנפח אך ניתן להחליפו או להוסיף עליו עוד יחידות באותו מחשב.

נא להכיר - מערכת ניהול קבצים FS – File system:

מווינדוס למדנו להכיר את המחיצות (אולי גם קראנו להם "תיקיות") לפי האותיות C, D, E וכן הלאה לפי מה שביקשנו או קיבלנו בעל כורחנו, זה העולם האמיתי שלהם -

NTFS – (ר"ת: New Technology File System) כיום, המערכת הסטנדרטית של ווינדוס לניהול קבצים.

Ext – (משמע: extended file system) המערכת הסטנדרטית של לינוקס לניהול קבצים, בולטת יותר ה ext3 שהיא הגרסה השלישית של המערכת.

Swap – (משמעו: swapping ) מקור המונח מעולם התכנות, הכוונה היא להחליף בין שני משתנים בזיכרון המחשב. זוהי מחיצה נפרדת בלינוקס ותכליתה להוות המשך ל RAM ובכך בעצם להגדיל את נפחו על חשבון ה HD .

הערה בקשר ל swap: על אף שאין חובה של ממש ליצור מחיצה זו עדיין מומלץ שכן מהשיקולים הבאים – ככל שנפח ה RAM קטן יותר כך החובה גדלה יותר ו\או ככל שנפח ה HD גדול יותר כך מידת הנדיבות שלך לא תפגע בו (או בך..).

הסקירה מניחה כי ווינדוס היא מערכת ההפעלה היחידה כרגע על המחשב וככזו אזי כל נפח ה HD מוקצה עבורה בחלוקה למחיצות כלשהן, מכאן, שכדי להתקין עוד מערכת הפעלה יש לפנות נפח מה HD עבורה. לא משנה כמה מחיצות קיימות עבור ווינדוס מספיקה לה אחת אלא שהנפח צריך להיות די גדול ביחס לנפח הקבצים שלה כדי שהיא תמשיך לתפקד בעתיד. בשונה ממערכות הפעלה אחרות, לווינדוס אין בעיה שספריית המשתמש (user) תשב באותה מחיצה יחד עם ספריית המנהל (administrator) כך, לדוגמה, שאם קבצי מערכת ההפעלה מותקנים על “כונן C” וקבצי המסמכים שלי (my documents) מותקנים על “כונן D” על המשתמש להעתיק את אותם קבצים למחיצה הנודעת “כונן C”. זכור שבהמשך ייעשה פירמוט לנפח הפנוי ובכך תאבד את התכנים שנמצאים שם במידה והם עדיין שם.

ווינדוס - לאחר שהמשתמש מסיים להעביר את הקבצים למחיצה הנותרת עליו לדעת שאותה מחיצה, עליה נמצאים קבצי מערכת ההפעלה, תבקש שישאר לה נפח זכרון פנוי (באותה מחיצה) לצורך התפקוד התקין בסדר גודל של בין 7 ל – 10 gigabyte (ג'יגה בייט) נוספים לפחות.

אובונטו – במהלך ההתקנה תתבקש לציין את הנתיב למחיצות שהכנת לפי הספריות הבאות:

מחיצת שורש (“/” או “root”) - קשה לאמוד את המינימום ההכרחי היות והעניין תלוי בהפצה, בדרישות המשתמש ובמה שיבחר להוסיף בעתיד ולכן ליתר ביטחון נאמר שלא פחות מ – 8 gigabyte (ג'יגה בייט).

מחיצת בית (home) – קשה לאמוד את המינימום ההכרחי היות והעניין תלוי ברצון המשתמש שכן בספרייה זו יותקנו כל עבודותיו האישיות ולכן ליתר בטחון נאמר שלא פחות מ – 5 gigabyte (ג'גיה בייט).

מחיצת swap – גודלה יהיה פי 2.5 מגודל ה RAM ואולם גם היא תלויה ברצון המשתמש שכן נשמעו עדויות שמשתמשים בעלי RAM של 2 gigabyte היסתפקו ב swap של 1 gigabyte או בכלל לא.

הערה: מי שמבקש להתקין מערכת לינוקס על מחשב בעל פחות נפח זכרון מהנתונים לעיל מומלץ לפנות לפורומים\מדריכים לצורך התעמקות והדרכה בנושא.

1) בשונה מווינדוס שלא "רואה" מחיצות של לינוקס, לינוקס “רואה” מחיצות של ווינדוס (NTFS) ולאחר ההתקנה המשתמש יכול, אם רוצה, לעגן את המחיצות הללו ולקרוא \ לכתוב \ למחוק מהם נתונים ובכך להשמיש את נפח המחיצה.

2) רעיון אחר יהיה ליצור מחיצה שמישה הן ביחס לווינדוס והן ביחס ללינוקס עליה המשתמש ישמור את כל הנתונים שיחפוץ בייקרם (כמובן שהם לא קבצי מערכת הפעלה כזו או אחרת) לטובת כל אחת מהמערכות, כך שבעתיד אם המשתמש יבקש לפרמט \ להחליף \ להוסיף מחיצות (או מערכות הפעלה) ניתן יהיה לעשות כן מבלי לסכן את הנתונים הללו, לדוגמה – בשימוש ביתי, יצירת מחיצה בפורמט FAT, שאומנם וותיקה אך מזוהה הן בווינדוס והן בלינוקס, ועליה לשמור את הנתונים האישיים.

ראשי (primary) ולוגי (logical) :

HD ניתן לחלוקה של עד ארבע (-4-) מחיצות ראשיות. מחיצה ראשית ניתנת לחלוקה “פנימית” של מחיצות לוגיות

(דומה ל”תת מחיצות” או “מחיצות וירטואליות”). למה? בווינדוס קבצי מערכת הפעלה (נקרא גם kernel ) צריכים להיות מותקנים על מחיצה ראשית ע"מ לבצע עליה (boot) תקינה לשימוש במחשב. בלינוקס המצב שונה, את ה kernel ניתן לחלק לספריות (או "תיקיות" אם תרצו) ורק את ספריית ה boot להתקין על מחיצה ראשית, כל שאר הספריות ניתן להתקין על מחיצה\מחיצות לוגיות אך חלוקה שכזו מומלצת לבעלי ידע מתאים. מחיצת swap ו\או ספריית home יכולים (ולא חייבים) להיות מותקנים בצורה לוגית על מחיצה אחת אך מומלץ (מאוד!!) שספריית ה root (המכילה את קבצי מערכת ההפעלה בלינוקס ובתוכם את ספריית ה boot) תותקן על מחיצה ראשית (בראיה לעתיד - קריסות, התקנות, פירמוטים, עוד מער' הפעלה). על שום מה ולמה? בסיום ההתקנה ובהמשך השימוש בלינוקס נלמד להכיר את
התפריט (grub או lilo) המציע לנו לברור את הנתיב ממנו הוא יעלה את ה kernel ובהתאם את מערכת ההפעלה המבוקשת דבר שמחייב גישה למחיצה ראשית.

הערה: ניתן להתעמק על האופנים השונים לזיהויי המחיצות והנתיבים מהם נטענים ה kernel'ים (קרנלים) השונים אל ה RAM ועד לעליית מערכת ההפעלה בפועל אך סקירה זו לא תרחיב בנושא.

דרך אחת היא לפעול מתוך מערכת ההפעלה, נניח ווינדוס, ולהעלות כל תוכנה לטיפול במחיצות (כגון partition magic) אך יש לזכור שבשם אבטחת הנתונים המשתמש לא יכול לשנות את המחיצה ממנה המערכת פועלת כרגע.

דרך אחרת היא מתוך ה ubuntu live cd שהמשתמש הוריד וצרב לתקליטור וכמובן שניתן להשתמש בכל תוכנה ייעודית (stand alon) שניתן לצרוב אותה על תקליטור בלי קשר למערכת הפעלה. בסקירה זו בחרתי להשתמש עם תוכנת gparted הקיימת גם כתוכנה ייעודית וגם כחלק מהתוכנות להתנסות בתוך ה ubuntu live cd .

את התקליטור הצרוב מכניסים לכונן התקליטורים, מאתחלים את המחשב לרמת ה BIOS. ה BIOS היא תוכנה המותקנת בתוך המעבד (זוכרים את ה ROM ?) והיא שולטת, בין היתר, על סדר הקריאה להתקני האחסון.

לרוב נמצא שלושה מצבים:

1. דיסק קשיח ראשון – first hard drive (במידה ואין עוד כאלה המחוברים למחשב).

2. כונן תקליטורים – cd/cdrom/dvd .

3. לוח אם – mother board.

בהנחה שווינדוס כבר מותקן אזי ברירת המחדל של ה BIOS היא להעלות מה HD ולכן על המשתמש לשנות זאת ,ע”י ברירה עם מקשי החיצים, אל ה cd/cdrom/dvd כדי להעלות את התקליטור ואח”כ enter לצורך התחלת ההליך.

הערה: כדי להגיע ל BIOS יש לבצע, מיד אחרי עליית מסך האיתחול, לחיצות על אחד ממקשי ה – F1, F2, F11, F12 או delete תלוי בסוג המחשב שיש לכל משתמש.

אזהרה: עם ה BIOS לא משחקים! זהו כלי לבעלי ידע מתאים וכל שימוש בידיים חובבניות עלול להוביל לנזקים בלתי הפיכים או שפתרונם יהיה כרוך בעמל רב או מלווה בתשלום כספי רב עוד יותר.

בשעה טובה התקליטור עלה. במידה וזה ה ubuntu live cd אז צריך להפעיל את ה gparted . לחץ על Alt+F2 והקלד את המילה gparted ואז enter . לחילופין לחץ על - Applications – Accessories – gparted. לחילופי חילופין פתח את המסוף והקלד את המילה gparted ואז enter. במידה ומדובר בתוכנה ייעודית הרווח כולו שלך (תמיד טוב שיש אותה בניפרד כדי לתקן טעויות עתידיות בעיקר בנוגע לסימון מחיצה בדגל ה boot ממנה יעלה ה kernel המבוקש). אחרי שהתוכנה תעלה היא תתחיל בהליך זיהוי התקן (או ההתקנים אם יש) ה HD ואת הנפח שלו, את המחיצות הקיימות ואת נפח כל מחיצה וכמה בכל אחת הנפח תפוס \ חופשי. המידע מוצג ב megabyte (מגהבייט).

לתוכנת ה gparted יש יכולת מחיקת מחיצות, שינוי גודלן (להקטין \ להגדיל) ע”ח מחיצות שנמחקו או נפח ששוחרר, פירמוט מחיצות לסוגי ה fs (זוכרים אותם?) והכנתם כראשיות או לוגיות, סימון מחיצות ע”י דגלים

(כמו דגל ה boot), להקטין \ להגדיל נפח מחיצה מבלי להשמיד נתונים (בלי לפרמט) ואולי יש עוד ששכחתי. זהו.

בנתיים סיימתי. חשוב לגבות מידע טרם התעסקות עם מחיצות. מטעויות לומדים (ונהנים..) אז לא לאבד את מצב הרוח או את קור הרוח והכי חשוב זה להתנסות.

לאן תמשיכו מכאן – הבחירה בידכם....

קישור קצר לדף זה: Pre_install